מהברקזיט לרפורמה המשפטית - מאבקם של האליטות נגד הריבון

בתחילתן של הפגנות הפאר של לוחמי הדמוקרטיה, שיר אחד הדהד בראשי. הכתיבה אמנם לא הצטיינה, וגם הלחן הרגיש מעט מלכותי - משהו כמו אינפלציית אשכנזים פריבילגים ביציע המזרחי בטדי, אבל בכל זאת, המסר נותר בעודו. המוחים צעקו: "יריב לוין – פה זה לא פולין." מסר מורכב ביותר ביחס לצעקות

פולין: כשהפרופגנדה הפרוגרסיבית פוגשת את המציאות

בשנת 1999, מספר מנהיגי תנועת סטודנטים סרבית נפגשו עם נציגים אמריקאים במלון בבודפשט, בפרופיל חשאי, במטרה לתכנן אסטרטגיה להפלת נשיא סרביה סלובודן מילושביץ' בבחירות של שנת 2000. הפגישה הייתה חלק ממאמץ מערכתי כלל אמריקאי, שהתבסס על עקרונות הלוחמה ההיברידית שגובשו על ידי החוקר ג'ין שארפ, שלושים שנה

סופה של הדמוקרטיה הרומנית

לאורך כל שנותיו של האיחוד האירופי, מימי דה גול וקוהל, דרך ז’אק שיראק ואנגלה מרקל, ועד מקרון ומרץ של ימינו, הדאיג את איחוד מדינות היבשת דבר אחד יותר מכל. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, שאפה היבשת, שנשאה על גבה את חוויות מאבקי הכוחות, לייצר שקט תעשייתי וליצור תלות כלכלית

איך ישראל תמנע מהטעויות של אירופה? המסר מהבית הלבן

הפיצוץ האייקוני בחדר הסגלגל בסוף השבוע סימן נקודת אזהרה למדינה הישראלית. דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, וסגנו, נער הפוסטר של מחנה הבדלני - ואנס, הראו לעולם ובייחוד לאירופה שאין לה על מי להישען. בדומה למה שעשו במדינות מזרח אסיה, הביקורת מהזרם ה”בדלני” שטפה את הבית הלבן גם ביחס ליבשת

הפיכה ציבורית: כיצד הדמוקרטיה הנלחמת מייצרת מנהיגים

אחת התיאוריות המרכזיות שמלווה את הפוליטיקה ביום הבחירות הוא ללא ספק פרדוקס "המועמדים הממוחזרים". הפרדוקס מכיל מצב שבו העם הבוחר יודע כי ישנו מועמד שמדבר באופן גלוי על שאיפותיו התרבותיות, האסטרטגיות והלאומיות של הבוחרים, אך הציבור גם יודע שברגע האמת המועמד לא יזכה לתמיכה מספקת. הסיבה לכך היא

מה ישראל יכולה לעשות בקרן אפריקה

שנת 2024 סימנה נקודת מפנה קריטית באחד האזורים החמים ביותר בעולם. בעוד שסומליה נהנתה מחימוש מצרי מתמשך, הברית האתיופית-אמירתית עם סומלילנד הלכה והתחזקה. במקביל, המלחמה בסודאן המשיכה להסלים, וטלטלה את צפון-מזרח אפריקה, בעוד ג'יבוטי – הנמל האסטרטגי של המעצמות על אדמת היבשת השחורה - נאלצה לראות כיצד השכנה ממול