הקפיטליזם הלא ליברלי של אורבאן: אלטרנטיבה למערכת חסרת חלופה
בספרו "ריאליזם קפיטליסטי", הציג מבקר התרבות מארק פישר את הרעיון שלפיו הקפיטליזם - בהשפעת הרוח הפוסט-מודרנית עליו, הפך למכונה שמייצרת מנגנון ללא אלטרנטיבות.
פישר, סוציאליסט רדיקלי, טען שהעבדות ה"ניאו-ליברלית" מייצרת תחושת חירות מזויפת, וכי השעבוד המדיני לגלובליזם משמן את המערכת למצב שבו "קץ ההיסטוריה נראה קרוב יותר מקץ הקפיטליזם".
בשונה ממניפסטים רבים שמאפיינים את השמאל הממורמר, הספרון של פישר הצליח לחדור עמוק גם לתוך שוק הרעיונות השמרני.
הביקורת שהציג בספר, המובאת מפי אתאיסט מושבע וחסר משמעות, שעתיד לסיים את חייו שמונה-עשרה שנה מאוחר יותר, הציגה תיאוריה שקשה לפקפק בה.
הרעיון כי המערכת הגלובליסטית משמנת את המכונה, והפועלים ממעמד הביניים משועבדים לצרכנים בלבד - ויצרנים בנפרד, הציג חזות מושלמת של הפרדוקס הקומוניסטי.
שמאלני כל העולם התאחדו ובנו להם אלוהים חדש: המדינה. הרי מישהו צריך לעשות סדר באנרגיה החופשית שלהם.
לא סתם כתב פישר כי המערכת הקפיטליסטית אינה מערכת של חירות - שכן חירות איננה חופש, אלא החופש לבחור את הגבולות שיעניקו חירות. וכאשר אותם גבולות לא קיימים, האדם מאבד את חירותו.
אבל גם כך, פישר העלה טענה חשובה, שצריכה להדאיג גם את אלו הנשענים על ערכי המסורת.
שהרי גם בעולם דתי, מפוקס ובעל עקרונות, פועלים רבים ילכו לעבוד, יהפכו לצרכנים, אחר-כך ליצרנים, ובסופו של דבר יממנו קפיטליסט אמריקאי עשיר במיוחד, בעוד בעל המפעל המקומי נותר מובטל.
הגלגל הזה לא היה יכול להתקיים אם המדינה הייתה מתערבת וחותכת את נקודות ההספקה, מתוך חזון שמרני שמכיר בחוזקה של שוק החופשי, אך גם במגבלותיו ובנקודות הסכנה שלו.
לצורך הזה בדיוק הצליח לענות ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן.
אורבן, שגדל כפעיל קומוניסט מובהק, פיתח עם הזמן השקפת עולם מרתקת על המערכת. בעזרת התפיסה השמרנית שתמיד ריחפה מעליו בעקיפין, הוא הבין שהעם ההונגרי, אחד הדתיים והלאומיים באירופה - יכול להיות חופשי, אך באותה נשימה גם להפוך משועבד.
הוא הבחין במתרחש באמריקה ובמדינות נוספות, שבהן הכנסייה הוחלפה ביורו, והמסורת הלאומית נכנעה לחדשנות צרכנית.
כשהקים את תנועת "פידז", בהיותו בן 25, היה אורבאן בכלל תחת מלגת סורוס. האירוניה הזו היא גם מה שעתיד להפוך לבסיס של מפלגה שמרנית-קפיטליסטית, שתאסור על פעילותם של אותם "חצאי אלוהים" הפועלים נגד המדינה, כמו סורוס עצמו.
בשנת 1998, בגיל 35, כאשר נבחר לראשות ממשלת הונגריה, קידם אורבן הפרטות, פתיחת השוק לתחרות והשקעות זרות. מהלכים דרמטיים שנועדו להוציא את העגלה מהבוץ הקומוניסטי.
במקביל: הוא הזהיר מפני מצב שבו הונגריה תהפוך לשחקן נטול כרטיס יציאה במערכת הגלובלית, ופעל לריכוז סמכויות באזורים שהיו חשופים להשפעות זרות מזיקות.
גם בתקשורת, הוא לא חשש לבקר את רעיון "חופש הביטוי הליברלי" כאשר זה שירת את אויבי הלאומיות, והציב את האינטרס הלאומי-שמרני מעל לנתוני הצמיחה הכלכלית בערים.
לאחר הפסד מפלגת פידז בבחירות 2002, ועד חזרתה לשלטון ב-2010, חידדה המפלגה את עקרונותיה הריבוניים ויצאה בגלוי נגד מה שכינתה "הליברליזם הכפוי".
עם חזרתו לשלטון בניצחון המוחץ ב-2010, השיק ויקטור אורבן את מודל ה"קפיטליזם הלא-ליברלי". דרך יוזמת "ההונגריזציה של הכלכלה", הוטלו מיסים על בנקים זרים, חברות אנרגיה וחברות קמעונאות בינלאומיים, ונבנה מחדש סולם הערכים הכלכלי.
בשנת 2014, במהלך ביקור ברומניה, נשא אורבן את אחד מנאומיו הבולטים, שבו הצהיר בפשטות ובאומץ:
"הדמוקרטיה הליברלית נכשלה. אנו שואפים לבנות מדינה לא-ליברלית, המבוססת על עבודה, משפחה, אומה וזהות נוצרית."
באותה שנה הקטין משמעותית את מס החברות ומס ההכנסה כדי למשוך יזמות, אך רק בתנאי לנאמנות מוצהרת לערכי המדינה.
ב-2015, עם תחילת משבר ההגירה ששטף את אירופה, הונגריה, בניגוד לרצונה, קלטה מעל 400,000 מהגרים, רובם המוחלט לא נמלטו מסכנה ישירה. משם, החלה התנגשות ישירה בין אורבן לבריסל.
עם פרוץ המלחמה באוקראינה, התנגד לסנקציות על רוסיה, וקידם קשרים כלכליים חוץ-איחודיים, תוך שימוש בווטו הונגרי לחסימת יוזמות שנועדו לקדם את מה שרבים מכנים "ארצות הברית של אירופה".
במהלך 15 שנות שלטונו הונגריה חוותה שגשוג כלכלי רחב.
שיעור האבטלה, שעמד בעת כניסתו לתפקיד על כ-11%, ירד ל־3.5- בלבד.
החוב הלאומי ירד מ-80 מהתמ"ג ל-70% בשיאו בשנת 2019, תוך כדי הגדלת תקציבי הביטחון, המשטרה ומערכות הגבולות. כיום הוא עומד על 74%.
למרות השפעת עליית מחירי האנרגיה, שגררה אינפלציה בכל היבשת, הצליחה הונגריה לצמצם את האינפלציה לאורך זמן: מ-8% ב-2010 ל-3.3% ב-2020. כיום היא עומדת על כ-6%, אך עדיין נמצאת בשליטה יחסית.
ההשקעות הזרות, שצנחו בעקבות משבר 2008, חזרו ליציבות בזכות מדיניות כלכלית פרו-עסקית שמעודדת משקיעים שאינם פועלים כנגד המדינה.
הצמיחה הכלכלית עומדת על ממוצע של כ-3% בשנה, והונגריה הצליחה להציג מודל נדיר: מדינה שמרנית ודמוקרטית, הנשענת על רוב מובהק של אזרחים בעלי תודעה לאומית-שמרנית. מולה עומדת אופוזיציה רדיקלית, שנתמכת על ידי מערכות תקשורת אירופיות, ובוחרת לשתף פעולה עם מפלגת "יוביק" - שהייתה בעבר ניאו-נאצית מובהקת.
בבחירות 2022, עמד ראש עיריית בודפשט, מהמתנגדים החריפים לאורבן, כתף אל כתף עם ממשיכי דרכם של "צלב החץ" הנאצית, בניסיון להדיח את מפלגת פידז. זה היה רגע מכונן.
מבחינת העולם השמרני, זה גם היה רגע ההכרעה:ויקטור אורבן אינו רק שליט לאומי - הוא נקודת אור. הוכחה חיה לכך שניתן לצאת מהליברליזם הדורסני מבלי לוותר על דמוקרטיה, ולבנות מדינה של זהות, עוצמה ושגשוג.
