הרצון לעוצמה: כך אביגדור ליברמן יכול להפוך למנהיג הימין האלטרנטיבי בישראל

האסתטיקה של הלא כלום

בשלט ענק, המתנוסס מעל הרצים במרתון לונדון, נכתבה הפרסומת הבאה: ״לעולם לא עוד, עד השנה הבאה״. עם החותמת האופיינית לחברה המפרסת - ״רוצו״. הכותרת הזאת, בצירוף שלל קמפיינים שהשיקה החברה האמריקאית בשנים האחרונות, מבשרת בעצם על השלב הבא של הקפיטליזם. בשפת האקדמיה המכוערת, נהוג לכנות את עידננו כפוסט פוסט-מודרני. לפחות

סדר עולמי שמרן: מה טראמפ באמת רוצה מפוטין?

ב-10 באפריל 2018, בפורום בואאו לאסיה, הדגיש נשיא הרפובליקה העממית של סין, שי ג’ינפינג, את הצורך בלהקים גישה חדשה ליחסים בין מדינות. במקום בריתות נגד אויבים, הוא אמר: "נכונן שיתופי פעולה למען שגשוג". האמירה הזו של שי, שלא נולדה באותו הרגע, מנסחת באופן מדויק את שיתוף הפעולה

חובה להתנגד לדמוקרטיה

במכתב שכתב ניקולו מקיאוולי לחברו פרנצ’סקו וטורי, הוא תיאר את עבודתו על ספרו הנסיך. כחלק מז’אנר נפוץ ומשגשג של ספרי אנליזות והמלצות לנסיך, בחר מקיאוולי לעשות את הדבר בדרכו. במקום להראות לנסיך את הדרך לגן עדן, הוא כתב: "אראה לו את הדרך לגיהינום, כך הוא ידע טוב

הקפיטליזם הלא ליברלי של אורבאן: אלטרנטיבה למערכת חסרת חלופה

בספרו "ריאליזם קפיטליסטי", הציג מבקר התרבות מארק פישר את הרעיון שלפיו הקפיטליזם - בהשפעת הרוח הפוסט-מודרנית עליו, הפך למכונה שמייצרת מנגנון ללא אלטרנטיבות. פישר, סוציאליסט רדיקלי, טען שהעבדות ה"ניאו-ליברלית" מייצרת תחושת חירות מזויפת, וכי השעבוד המדיני לגלובליזם משמן את המערכת למצב שבו "קץ ההיסטוריה