סדר עולמי שמרן: מה טראמפ באמת רוצה מפוטין?

ב-10 באפריל 2018, בפורום בואאו לאסיה, הדגיש נשיא הרפובליקה העממית של סין, שי ג’ינפינג, את הצורך בלהקים גישה חדשה ליחסים בין מדינות. במקום בריתות נגד אויבים, הוא אמר: "נכונן שיתופי פעולה למען שגשוג". האמירה הזו של שי, שלא נולדה באותו הרגע, מנסחת באופן מדויק את שיתוף הפעולה בתוך הגוש האנטי-מערבי.

בימים אלו ממש, נפגש ולדימיר פוטין עם שני גורמים מרכזיים. הראשון - שליחו המיוחד של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, סטיב ויטקוף, בפגישה שהולידה נכונות לפעולה משותפת. השני - סשה טרופנוב, אזרח ישראלי שהוחזק בשבי חמאס, להם הודה פוטין על שחרורו.
צמד הפגישות הללו ממחיש היטב את הפרגמטיות הרוסית, גם בזירה האידיאולוגית. ניהול קר, שמניע אותו סדר מטרות ברור. ניהול זה, בתורו, יוצר לא מעט הזדמנויות לביקורת מצד המערב.

כך למשל, מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, לא חסרו קולות שביקרו את תומכיו של פוטין במאבקו נגד האיחוד האירופי. המבקרים ראו את הרעיון השמרני כגרוע לא פחות מהפעולה הרוסית, לפחות כפי שהיא מוצגת על ידם. במקרים קיצוניים יותר, גם טענו שמדובר בשקר מוחלט.

אבל האמיתות האידיאולוגית של מאבקה של רוסיה אינה רלוונטית. פוטין, כמו ישראל, ניצב בחזית המאבק נגד הליברליזם הטוטליטרי, המנהל קרב ישיר כנגד הערכים השמרניים. המלחמה האוקראינית מוצגת במערב כמאבק בגבול רעיוני ברור: הם נלחמים נגד כל מי שמתנגד לסדר הליברלי, וזאת בטענה שזו "הבחירה הליברלית ביותר לעשות". מצב כזה מותיר שום אפשרות אחרת לבחינה מוסרית.

בספרו "ריאליזם קפיטליסטי", הציג הסופר מארק פישר את הרעיון שלפיו הניאו-ליברליזם השתרש כל כך עמוק בתרבות המערבית, עד שנראה סביר יותר לדמיין את סוף ההיסטוריה מאשר את סופו של הניאו-ליברליזם. וכך גם במערב: ניסיונות לדמיין אלטרנטיבה לשיטה הדמוקרטית-ליברלית נתפסים כמחוץ לחוק, ככאלה שסותרות את "הטוב האוניברסלי". מכאן, ולדימיר פוטין, בין אם מרצון ובין אם לאו, נאבק בדיקטטורה הליברלית.

יחסיו של טראמפ עם פוטין ברורים: טראמפ, מעוניין להתרכז בסין, לסיים את המלחמה באוקראינה ולהסיט כוחות מהמזרח התיכון. פוטין, בתמורה, מסוגל לספק לו את כל אלו, ואף להפוך לשותף במאבק נגד הפרופגנדה הפרוגרסיבית. באמצעות מסירת השטחים ששוחררו, הקלה בסנקציות ובהתנגדות האמריקאית, טראמפ עשוי להשיג את מבוקשו.

וחשוב להבין - הסנקציות אינן עניין שולי. שיתוף הפעולה הרוסי איראני מבוסס על ההתמודדות המשותפת עם משטר הסנקציות, ולמידה רוסית מעמיקה של הנעשה בטהראן. הבטחה אמריקאית להסרה הדרגתית שלהן, לצד שקט יחסי במזרח התיכון, תהפוך לתמריץ משמעותי גם בעבור הקרמלין.

וכאן אצלנו, בישראל, גם כן צפויה לכך השפעה - ובגדול. ניתוק הקשרים הרוסים עם האסלאם הקיצוני בהדרגה - בן ברית מרכזי של הליברלים, עשוי להעניק לפוטין לגיטימציה מחודשת בזירה השמרנית באירופה ובישראל. כי בסופו של דבר - בסדר העולמי השמרן, לא משנה מה המניע. משנה התוצאה.