איך ישראל תמנע מהטעויות של אירופה? המסר מהבית הלבן
הפיצוץ האייקוני בחדר הסגלגל בסוף השבוע סימן נקודת אזהרה למדינה הישראלית. דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית, וסגנו, נער הפוסטר של מחנה הבדלני - ואנס, הראו לעולם ובייחוד לאירופה שאין לה על מי להישען.
בדומה למה שעשו במדינות מזרח אסיה, הביקורת מהזרם ה”בדלני” שטפה את הבית הלבן גם ביחס ליבשת הישנה. תקציבי הביטחון הזעירים, לצד המכסים ושאר בעיות הסחר, הפכו את הזירה באוקראינה למיקרוקוסמוס מושלם של מאבקו של טראמפ לעצמאותה של אירופה והמאבקים להתמקדות בים סין הדרומי.
בשונה ממדינות מזרח אסיה ואפילו אפריקה, צרפת וגרמניה אינן יכולות לחתור לעצמאות מוחלטת. המסגרת הנוקשה של האיחוד האירופי מונעת מהן להוריד מכסים, להגדיל משמעותית את תקציבי הביטחון ולצמצם את תלותן בגורם זר. בעוד שטראמפ מנסה לאותת ליבשת להתכונן למלחמה נגד פוטין באופן עצמאי אם לא יגיעו לפשרה, אירופה ואוקראינה כאילו התעלמו מנורות האזהרה לאורך זמנו של טראמפ בתקופת ביידן והמשיכו להסתמך על המעצמה שמעבר לאוקיינוס.
הצומת שאליה הגיע זלנסקי, כשהגיע לחתום על הסכם המינרלים, מדמה באופן מדויק את הדילמה איתה מתמודדת אירופה כולה מאז כניסתו של טראמפ לכהונתו השנייה: להתחיל לשחק את המשחק בדרך האמריקנית, או להתחיל לפחד מתסריט שבו רוסיה מבססת שליטה באוקראינה, ממשיכה אל הבלטיות ומניפה דגל בווארשה.
השיעור הזה מתרחש גם באפריקה. מדינות השקועות בחובות לסין אינן מקבלות מימון אמריקאי מספק מחשש שהדבר יאפשר לבייג’ין להמשיך התפשטות ביבשת. בנות ברית אינטרסנטיות, כמו איראן, קורסות תחת הסנקציות המערביות ונאלצות להחליט גם הן: להתחיל להתקרב למערב או לקרוס לתוך עצמן. קריסה כזו עלולה לגרום לבת בריתה האינטרסנטית לזנוח את תמיכתה ולעבור בזהירות לחסות סעודית.
גם המנהיג במוסקה מבין היטב מהו טיב הקשר עם סין. הסכם עם טראמפ וסכסוך משותף עם האיחוד עשויים להעניק לו מנוף לחץ משמעותי גם מול בייג’ין.
השיעור הזה, שעדיין מתנהל בכיתת המחוננים של הבית הלבן, חייב לכלול גם את ישראל.
מצב שבו ארצות הברית, בממשל כזה או אחר, מאבדת עניין באזורנו אינו חזון דיסטופי. האיום המצרי עשוי להפוך לפתע למאבק הישרדות, ברית סעודית-מצרית במקרה הצורך גם נראית אפשרית, וחוסר עניין אמריקאי עלול להוביל למצב מסוכן אם נחזור על טעויותיה של אירופה. לכן, דווקא המשך תלות מוגזמת בוושינגטון עלולה להוביל לאסון ברגע שבו יתעוררו הסיבות לזנוח את ארץ הקודש. ניסיון “לרקוד על שתי החתונות” עשוי להיות מתבקש ולגיטימי, אך מעל הכול, ישראל חייבת להתחיל ליישם מדיניות ברורה כלפי עצמאותה הביטחונית, הכלכלית, ובעתיד גם האנרגטית.
הנכס שמבדיל את ישראל מאיראן ופקיסטן לדוגמה, הוא מצבה הכלכלי. שימור ופיתוח הנכס הזה, תוך שיפור בעיות שוק העבודה והתמודדות עם אתגרים דמוגרפיים עתידיים, הם הדרך הבטוחה לחיזוק מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל. איתות לבית הלבן שלמדינה הישראלית יש חזון מדיני והיא פועלת להשגתו תוך שיפור מצבה הכלכלי הוא צעד חשוב והכרחי במצבה הנוכחי של אמריקה. ועד שישראל לא תחל ליישם את המהלכים הללו, היא רק תמצב את עצמה בקומה גבוהה יותר לנפילה ממנה תיפול בעת הצורך האמריקאי.
